אתגר “לחזור לעצמי בכוחות עצמי”
משימה 2:
ללמוד לזהות מה הגוף
מספר לנו סרטון
לאחר הצפיה בסרטון
ענו על השאלות הבאות:
1.
באילו רגעים (אנשים, מצבים, מקומות) אתם נמצאים בחלון העוררות שלכם?
2.
מה המצבים שמוציאים אתכם מחלון העוררות שלכם?
מצורפת הקלטה לתרגול כדי לפתוח את הדלת להקשיב לגוף שלנו. מומלץ להקשיב לה מספר פעמים ברגעים שונים כדי לחדד את ההקשבה לגוף.
לפעמים תופתעו ממה שיעלה, לפעמים תהיו מנותקים. נסו להיות בעמדה סקרנית שלומדת ומכירה את הגוף והתחושות. הרבה פעמים זה יכול להיות מפתיע/מציף/לא נעים, אז שימו לב לעצמכם וכדאי לקחת את התרגיל בהדרגתיות.
מוזמנים לשתף בקבוצה בימים הקרובים איך זה היה לכם.
אז מה הקשר בין עצב הוואגוס וחלון העוררות?
האם אי פעם הרגשתם רגועים ונינוחים ובבת אחת דרוכים? זו בעצם דוגמה לאופן שבו הגוף שלנו יוצא מחלון העוררות ולעצב הוואגוס יש תפקיד גדול באפשרות לסייע לנו להישאר בתוך החלון.
עצב הוואגוס הוא כמו כביש מהיר המחבר את המוח שלנו לאיברים חשובים רבים בגוף, כולל הלב, הריאות ומערכת העיכול. זה חלק ממערכת העצבים האוטונומית, ששולטת בדברים שאנחנו לא צריכים לחשוב עליהם בכלל, כמו נשימה ועיכול.
כשאתה בחלון העוררות ומרגישים נינוחים ורגועים, זה אומר שמאחורי הקלעים, עצב הוואגוס שלכם עוזר לשמור על “כביש חלק” ושולח אותות לגוף להשאר רגוע. מנגד, כאשר אתם במצוקה וחווים חרדה למשל, זה אומר שמאחורי הקלעים, עצב הוואגוס הגביר את קצב הלב כדי לחדד את תשומת הלב שלנו להתמודד עם הסכנה.
אז למה חשוב להבין את כל זה?
כי להישאר בחלון העוררות זה לא תמיד קל. לפעמים, החיים זורקים אותנו להתמודדויות. וגם ביומיום, יש מפגש עם מתח, חרדה, או אפילו סתם תחושת שעמום אשר יכולים להפיל אותנו משיווי המשקל ולשלוח אותנו למצב של עוררות יתר או כיבוי- כפי שלמדתם בסרטון המצורף.
בדיוק בגלל זה, חשוב כל כך לדעת וללמוד איך לעבוד עם עצב הואגוס. הידע הזה הוא קריטי וחשוב כל כך, כדי לעזור לנו לווסת את התגובות שלנו ולעזור לנו להישאר בחלון העוררות.
כל זה יורחב ויוסבר יותר לעומק, במפגש ההדרכה בזום.
מצורף לכם סרטון קצר עם מספר תרגילים לעבודה עם עצב הואגוס אשר יוכל להעשיר את ארגז הכלים שלכם לעזרה ראשונה נפשית. מומלץ לחזור מספר פעמים על כך אחד מהתרגילים.
תרגילים אלו חשובים במיוחד ויוכלו לעזור כאשר אתם חווים חרדה, מתח ומצוקה.
היי, יש לי פיברומיאלגיה ותרגילים כאלה תמיד גורמים לי להתרכז בכאב ומחמירים אותו. מה היית ממליצה לעשות? אני מרגישה סופר מנותקת מהגוף בגלל זה
הי,
קודם כל כאבים כרונים בדרכ מגבירים או מייצרים כמו שכתבת ניתוק מהגוף ואז אנחנו מרצה קודם כל לבנות מיכל שילמד בקצב איטי ומותאם לחזור לגוף כדי לעזור להתמודד עם הכאב (ההנחה היא (לפי העבודות של פיטר לוין) שכאב הם בעצם תחושות גוף שנתקעו ולא השתחררו. כלומר הרבה רגשות וכאב שלא בוטאו ונשארו בגוף ועם הזמן בשילוב קושי בויסות מערכת העצבים ומעברים חדים של תגובות הישרדות שמייצרות המון סטרס (הלחם/ברח/קפאון), כל אלו מייצרים עם הזמן כאבים כרונים.
אחת הדרכים להתחיל לעבוד עם זה (אבל שוב מדגישה, שחשןב שתרגישי שיש לגוף קיבולת לשאת מעט מתחושות הגוף ושהוא מרגיש בטוח-אחרת כמו שכתבת תהיה תגובת ניתוק) אנחנו עוברים בסריקת הגוף בין אזורים שכואבים לנו לאזורים שנעימים לנו. כלומר יש מעברים מתמשכים בין לשים לב לכאב ולחוות אותו ואז לעבור למקום אחר. תרגילים מהסוג בזה ובמקביל שבונים מיכל של בטחון בגוף, מייצרים שינויים הדרגתיים ומאפשרים יותר מגע עם כאב, ויסות שלו וחיבור לגוף ולעצמנו.
בהצלחה
המצבים שבהם אני נמצא בחלון העוררות הם בדרך כלל סביב פעילות גופנית, ריצה, הליכה, תרגולי יוגה, שחייה, שם אני מרגיש הכי נינוח והכי בטוח.
המצבים שמוציאים אותי מאיזון הם בעיקר מצבים בהם אני מרגיש שאני צריך להוכיח את עצמי, להראות שאני יכול/ יודע לעשות משהו. לעמוד מול ביקורת של הסובבים אותי או שלי עצמי. אני מנסה לתרגל את ההתמודדות מול הקושי העצום הזה על ידי ״השתהות מכוונת״ ברגעים האלה אבל אם לומר את האמת זה רק מגביר את החרדה ואז אני מרגיש אבוד ומפוחד.
הי טל,
קודם כל ממש חשוב שאתה יודע להבחין מתי אתה נכנס ויוצא מחלון העוררות, כמו שתראה בתגובות או תשאל סביבך, תגלה שהרבה אנשים לא יודעים לא יודעים לשים לב לזה.
למה חשובה המודעות, כי בעצם מה שנרצה זה להגדיל את חלון העוררות ואת היכולת להיות במצבים שונים יותר זמן.
יכול להיות שאם זה מגביר את החרדה, זה אולי כי אתה משתהה יותר ממה שאתה מרגיש שאתה מסוגל ומותח את הקצוות שלך ולכן אולי כדאי להתנסות בהשתהות הדרגתית ומתונה יותר או לראות מה עוד יוכל לעזור לך כדי להתמודד טוב יותר ביציאה מהחלון
המעניין הוא שאני לא באמת יודעת מתי אני ממש בחלון הזה אני לא חושבת שהייתי במקום הזה שנים.
בסריקה הרגשתי מתח בלסת בגרון בבטן העליונה ובקרסול שמאל.
זו תובנה סופר חשובה תמר. ואני מניחה שיש המון סיבות מבחינת דברים שעברת או הצטברות של מתח שייצרו במשך שנים ניתוק מהגוף /או מוצפות של חרדה וכל אלו מייצרים מצב שאנחנו ממש לא בחלון העוררות ורוב הזמן חיים מחוצה לו.
בהדרכה ביום רביעי, אני אדבר על הרמזור ותוכלי לראות באיזה צבע ברמזור את נמצאת שמוציא אותך מהחלון ויהיה לך יותר מובן אילו שינויים יהיו חשובים אם תרצי להגדיל את החלון של העוררות
היי,
מרגישה שאני נמצאת באופן די קבוע מתחת לחלון בכל הקשור אליי (ביחס לעצמי, לזוגיות שלי, לעבודה)
עם הילדים אני בתוך החלון. פנויה עבורם לכל מה שהם צריכים וזקוקים לו.
היה לי יחסית פשוט לבצע סריקה לגוף: מתח בשכמות, בגב העליון, כאב בצידי הצוואר – אלו ידעתי שהם שם. הופתעתי בפעמיים שעשיתי את הסריקה לשמוע צפצופים באוזניים שאני לא שומעת בד״כ.
זה תמיד מפתיע לגלות דברים חדשים בגןף שלנו. לפעמים הוא מראה לנו כל כך מוכר- כי הוא הולך לכל מקום איתנו. אבל בפועל, אנחנו רוב הזמן מנותקים ממנו ומתחברים אליו רק כשכואב לנו או כשמשהו לא בסדר.
לא פשוטה בכלל התחושה של להיות מנותקת מעצמי ולהיות בתחושה של מתחת לחלון בתחומים שאני בטוחה שהם מאוד משמעותיים בחיים שלך. אני בטוחה שיש לזה הרבה סיבות.
ומאוד חשובה תשומת הלב שלך למה מוציא אותך ומה מחזיר אותך לחלון, כי למשל לדעת שאם אני מחוץ לחלון אני יודעת שכדאי לי לווסת דרך מגע עם הילדים.