בעולם המודרני, אנו נוטים להתייחס לגוף ולנפש כאל שתי ישויות נפרדות. אולם, מחקרים עדכניים בתחום הפסיכולוגיה והנוירוביולוגיה מראים כי הקשר ביניהם עמוק ומשמעותי הרבה יותר ממה שחשבנו.
כפסיכולוגית, אני רואה יום יום כיצד חוויות רגשיות משפיעות על הגוף, וכיצד הגוף מתקשר איתנו דרך תסמינים פיזיים. כמעט ולא פגשתי אנשים שהתמודדו עם הרבה כאב ועומס רגשי ולא ראו את זה בגוף שלהם ולהפך.
אבל הדבר החשוב הוא שצריך ללמוד להקשיב. ולפעמים אנחנו עוברים דרך ממש ארוכה בשביל להבין וללמוד על מה דברים יושבים ולהבין את עצמנו יותר.
ד”ר גאבור מאטה, רופא וסופר ידוע, טוען כי “הגוף אינו משקר”. לפי גישתו, כל חוויה משמעותית שאנו עוברים משאירה חותם לא רק בזיכרוננו המודע. לפי תפיסתו, הגוף שלנו מאחסן ומבטא את כל החוויות שעברנו, גם אלו שהמוח המודע שלנו “שכח” או הדחיק. כל אירוע משמעותי, במיוחד בשנות החיים המוקדמות, משאיר חותם במערכת העצבים שלנו. כשאנו חווים אירוע טראומטי או מתח מתמשך, הגוף שלנו עובר לתגובת “הילחם או ברח”, המשפיעה על מערכות רבות בגוף.
לעיתים קרובות, אנו חושבים שברגע שאירוע מסוים הסתיים, השפעתו עלינו פגה. אך המציאות מורכבת יותר. הגוף שלנו אוגר חוויות רגשיות, במיוחד כאלו שלא עובדו כראוי. כתוצאה מכך, עומס רגשי יכול להצטבר לאורך זמן, גם אם איננו מודעים לכך. כלומר השינויים האלו לאורך זמן משאירים המון המון סטרס ומתח בתוך הגוף שלנו. לסטרס הכרוני יש אינספור השפעות על הפיזיולוגיה שלנו ועל העולם הרגשי שלנו.
החשיפה הממושכת הזו ללסטרס, במיוחד בילדות, יכולה להוביל למגוון רחב של בעיות בריאותיות בבגרות, כולל מחלות אוטואימוניות, הפרעות נפשיות, ואפילו התמכרויות.
אז איך זאת נוכל לקבל רמזים על מה שיש בתוכנו?
דרך הקשבה לגוף ותיקוף לרגשות שלנו.
אחת התובנות המרתקות בתחום הגוף והנפש היא שהגוף שלנו מתקשר איתנו באופן קבוע. כאבים כרוניים, בעיות עיכול, או קשיי שינה יכולים להיות יותר מסתם תסמינים פיזיים – הם עשויים להיות הדרך של הגוף לספר לנו סיפור על חוויות לא מעובדות או רגשות מודחקים.
תפקידנו הוא ללמוד להקשיב לגוף שלנו. זה דורש מאיתנו לפתח מודעות עמוקה יותר, לא רק למחשבות ולרגשות המודעים שלנו, אלא גם לתחושות הפיזיות ולדפוסים שהגוף מציג.
אחד החידושים המשמעותיים בעבודתו של ד”ר מאטה היא ההבנה כי מחלות רבות, כולל כאלה שנחשבות ל”גנטיות” או “כרוניות”, עשויות להיות קשורות לטראומות לא מעובדות. הוא מציע שבמקום לראות במחלות אלו “תקלות” בגוף, נוכל להבין אותן כתגובות הסתגלות לנסיבות חיים קשות.
ההתבוננות הזו מאוד חשובה כי הבנת הקשר בין חוויות העבר שלנו לבין מצבנו הנוכחי יכולה לעזור לנו לפתח יחס אמפתי יותר כלפי עצמנו, ובכך לפתוח דלת לריפוי עמוק יותר.
חשוב להבין שהחלק המודע שלנו הוא רק קצה הקרחון של מי שאנחנו באמת. מתחת לפני השטח נמצא עולם שלם של זיכרונות, רגשות וחוויות שעיצבו אותנו לאורך השנים. הבנת הקשר בין אירועי חיים מוקדמים לבין בריאותנו הנפשית והפיזית, לצד הלמידה איך מקשיבים לגוף ואיך עובדים עם מערכת העצבים שלנו, היא מפתח למפגש וטיפול עמוק בעצמנו.
